– ראיון סוכות עם חיים גיל –
כמה שנים אתם בתחום השמחה?
אני מנגן מגיל שתים־עשרה. התחלתי ממש לנגן באירועים כבר בישיבה קטנה כשהמשגיח הרב בוטמן 'סידר' לי אירוע. אבל באופן רשמי, כעניין קבוע, רק אחרי 'קבוצה'.
באופן אישי, אצלך בבית, מה אתה מעדיף לנגן בשולחן שבת, ניגוני שמחה או דבקות ולמה?
אצלנו בבית אני מעדיף לנגן ניגוני דבקות. בניגונים האלה אפשר להאריך המון. יש מהם הרבה ניגונים עמוקים שאני אוהב. זה לא שאנחנו לא מנגנים ניגונים שמחים אבל בניגונים שמחים בשבת חסרים לי כלי הנגינה, התופים והמקצבים.
תוכל לשתף אותנו ברגעים ש'נגעו' בך במסגרת עבודתך, רגעים שלא תשכח לעולם?
אירוע מדהים היה כשניגנתי בחתונה של משפחה שבה האימא חב"דניקית והאבא ליטאי מעדות המזרח. היו המון ניגוני חב"ד ואווירה מחשמלת באוויר וראיתי את הצימאון שיש בכל החוגים בעם ישראל לניגונים עמוקים, לניגוני חב"ד. עוד דבר שהיה מיוחד באירוע הזה הוא שהיה סיום מסכת (נגלה) ומאמר (חסידות).
היה עוד אירוע שנחרת בזיכרוני. זה קרה לפני שנה, בראש השנה אשתקד. חליתי בקורונה וכשבאו לאסוף אותנו למלון הקורונה באמבולנס כי לא הייתה אפשרות להגעה עצמאית, העמסתי על האמבולנס רמקולים, סטנדים וציוד הגברה נוסף יחד עם הקלידים. במלון עשיתי מספר הופעות ל"אורחי" המלון, חולי הקורונה המבודדים. אני זוכר את מבטי האושר שהיו להם בעיניים. את השמחה על כך שמישהו בא להפיג את הבדידות. הקהל ביקש עוד ניגונים ועוד ניגונים. עשרות אנשים יושבים ומאזינים בצימאון לניגונים עמוקים. אלה היו רגעים של אושר ותענוג צרוף.
בל"ג בעומר האחרון הייתי אמור לנגן בתהלוכה המרכזית בלוד. בעקבות האסון שעליו התבשרנו בלילה, הודיעה העירייה בשמונה בבוקר שהיא מבטלת את האישור ואת המימון לאירוע. השליח שהזמין אותי התקשר אליי מתוסכל וסיפר לי על כך. היה ברור שהמשמעות היא שאין חברת הגברה ואין שירותים נוספים שמאפשרים לאירוע להתקיים. אמרתי לו שאני בטוח שהרצון של הרבי יתקיים באופן המתאים, ולא חלפו כמה דקות וראיתי שהרבנים קראו לקיים את התהלוכות כסדרן. התקשרתי לשליח ואמרתי שאני מגיע עם ציוד ההגברה שלי. 'תתארגן ונעשה את זה לכתחילה אריבער', אמרתי לו.
למרות התחושות המעורבות והקשות בעקבות האסון, התאסף קהל עצום ועשינו שתי תהלוכות ושני כנסים. מצאתי את עצמי משלים את תפקידם של נותני השירות שלא הגיעו, מנחה את האירוע, מפעיל את הילדים, מספר סיפור, עורך הגרלות, ועושה את כל מה שצריך לעשות בתהלוכה. זו הייתה חוויה עצומה והרגשה שעשינו משהו מאוד חשוב. קיבלתי מאנשים רבים משוב על האירוע הזה ועל התושייה שהפגנו דווקא בשעת השבר הגדול הזה.
החג הזה – סוכות – הוא זמן שמחתנו. אתה מצליח לחוש את זה בפועל?
ישראליק: אצלי המוזיקה רועשת מבוקר עד ערב. ובזכות המחרוזת שהכנתי היא בוודאי רועשת ותרעש גם אצל אלפי משפחות אנ"ש ששמחים איתה ועורכים באמצעותה שמחת בית השואבה בבית. אני באופן אישי יוצא בערב לנגן וחוזר ישר להתוועדויות עד השעות הקטנות. הבוקר עמוס כמו שכולם מכירים ושוב יציאה לשמחת בית השואבה הבאה. זה החג שלי.
לכל אחד הניגון או השיר 'שלו'. מה הוא השיר שלך?
הניגון מפולטובה הוא ניגון עצום. ניגון שיש בו עומק שקשה להסביר. חוסר הקצב שלו משאיר אותו רוחני ומנותק מכללי המוזיקה. שאלתי הרבה אנשים מה הניגון שהם הכי אוהבים, ובאורח פלא רבים מהם ציינו את הניגון מפולטובה.
לכל אחד יש משהו שמאפיין את הנגינה שלו. מה מאפיין את זו שלך?
כמעט בכל אירוע, גם לא חב"די, בשעה שיושבים לנגן 'האפ קוזאק', אני אוהב לעצור הכל, ולהשמיע בהפתעה את הרבי שר 'צמאה לך נפשי'. לעיתים קרובות בשעה שהיושבים והמנגנים שומעים את הרבי, אפשר לחוש את ההתרגשות ולראות את הקהל מצטמרר. בבתים הבאים הקהל מצטרף לשירה. אחרי שבע שנים שבהן אני עושה את זה כמעט בכל אירוע, כבר בשנייה שאני משתיק את המוזיקה, הקהל שכבר מכיר את ההפתעה, מחייך.
