loader image
שער הכתבה בעיתון 'כפר חב"ד'

לנגן ולנצח

כתוב את הכותרת כאן

שמחה בלתי מנוצחת, נתינה בלתי פוסקת:
סיפורו מעורר ההשראה של הבעל-מנגן החסידי ר' ישראליק בש

– חיים גיל –

אצל רוב האנשים יש תקופות שמחות ויש תקופות שמחות פחות, אך יש ששמחות הן כל עולמם. כזה הוא ישראליק בש, האיש והקלידים, שכבר בתור ילד שבאופן אבסורדי נקרא באותה עת ישראל ולא ישראליק, זיהה בעצמו רצינות שמחה במיוחד. "כבר מגיל רך חשתי משיכה למוזיקה. הקשבתי לשירים של הזמרים באותן שנים, כמו פריד ושוואקי שהחל אז את דרכו, אמרתי לאבא שלי שאני רוצה ללמוד נגינה ואפילו בניתי לעצמי 'אולפן' בבית. אולפן שנוצר משתי קופסאות נעליים שתליתי על הקיר ובהן שמתי את כל ציוד הנגינה וההקלטה שהיה ברשותי", מספר בש ופותח פתח, מעין חרך הצצה דק, לחלומות והתגשמותם.

רבים לא יודעים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים גם כאשר הם מגיעים לגיל שישים ושמונים. יש שמתהלכים כל החיים בתחושה שמשהו גדול מחכה להם מעבר לחיים, מעבר למחר שהוא לאחר זמן. אחרים חולמים וחולמים אך חוששים משינויים. אך יש שכבר בגיל צעיר, כבר בתור ילדים, יודעים מה הם רוצים, מכוונים את עצמם לשם, חולמים ומגשימים. אין דבר העומד בפני הרצון, אמרו חכמים, ובש מוכיח זאת בסיפורו המפתיע והמעניין.

בעשר אצבעות

הוא נולד למשפחה ברוכת ילדים מירושלים, גדל והתחנך במוסדות חב"ד בעיר וליתר דיוק בשכונת רמות, עיר בפני עצמה. כבר בתור ילד קטן החל לעסוק במוזיקה שהפכה להיות מרכז חייו אבל… "הקמתי סניף של צבאות ה' בבית כי זו הייתה שנת הקהל. הייתי ילד קטן והחלטתי שזה מה שאני אעשה כדי למלא את ההוראה של הרבי בקשר לשנת הקהל. אספתי ילדים מהשכונה ועשיתי איתם פעילות שנמשכה גם אחרי אותה שנה. כך בכל שבוע וגם כשכבר גדלתי והלכתי ללמוד בישיבה בלוד, הפעילות נמשכה. העברתי אותה הלאה למישהו ש'מיניתי' ובכל שבת חופשה חזרתי להפעיל את ה'סניף', עד שזה כבר לא התאפשר".

המשגיח בלוד, הרב יוסף יצחק בוטמן, שהבין את הפוטנציאל החסידי שגלום בילד הצעיר שניצב מולו, הלך לקראתו לא אחת ושחרר אותו לקראת יומי דפגרא כדי שיוכל להמשיך ולהחזיק את מה שבנה בעשר אצבעות. "עד שהרגשתי שזה כבר מפריע לי ממש ללימודים ואז נאלצתי להרפות", אומר בש. אגב, הרב בוטמן היה גם מי שדחף אותו להופיע… "הוא ראה את ההשפעה שיש למוזיקה על ההתקדמות שלי בלימודים, ובכל פעם ששמע על אירוע, כמו התוועדות או שמחה בשיכון, הציע שאציע את עצמי ושאגבה תשלום. הוא דחף אותי הרבה וגם היה היחיד מהנהלת הישיבה בלוד שהגיע לחתונה שלי". למותר לציין כי הוא 'הופיע' בכל האירועים בישיבה עצמה. חנוך לנער על פי דרכו…

כדי להמחיש את מידת הרצינות שפיעמה בו עוד טרם כניסתו לישיבה, נספר כי ה'פעילות' הזו של ילד בשלהי העשור הראשון לחייו כללה התוועדויות עם משפיעים אורחים שהילד הזמין במיוחד, כנסים עם אמנים דוגמת דוד החקיין, וכמובן, פעילות שוטפת ואפילו שליח עושה שליח, כאמור. אם זו אינה נחישות, מהי נחישות?

נסו לדמיין ילד בן שבע–שמונה שמתקשר למשפיע דוגמת הרב זילברשטרום, לשלוחים דוגמת הרב ויקטור עטיה ולאמנים שלוח הזמנים שלהם עמוס באירועים, ומזמין אותם להתוועד, להופיע אצלו. נסו לדמיין ילד בן תשע–עשר שדואג מדי ערב שבת לקנות חטיפים ופרסים כדי לחלק לילדים. "עבורי זאת הייתה דרך לגדול כילד חסידי. הרי ברור שאם אתה עסוק בדבר כזה אתה לא יכול לעשות שטויות, אתה משמש דוגמה, אתה צריך לשדר רצינות. אני חושב שיותר מאשר נתתי לילדים אחרים, זה נתן לי. זה ביגר אותי והרחיק אותי מחברים לא טובים. בדיעבד אני מבין שזה תרם הרבה לאישיות החסידית שלי". הנה, שוב רואים שכל מה שאדם עושה – לעצמו הוא עושה.

הנחישות הזאת היא גם שליוותה אותו באתגרים בלתי נתפסים שהיו מנת חלקו כבר משחר נעוריו ושנות ילדותו. וכאמור, הוא ההוכחה לכך שכאשר רוצים משהו, אבל באמת רוצים, משיגים אותו על אף כל הקשיים ולרוב כנגד כל הסיכויים. לפני שנדבר על האתגרים נחזור ונזכיר כי בש, כיום מוזיקאי בעל שם שכבר הופיע בבמות נחשקות ובאירועים רבים בכל העולם, שהקים אולפן אמיתי שמשרת זמרים ומוזיקאים לאורך כל ימות השנה, שמופיע כמעט מדי ערב בחתונה או אירוע, החל את דרכו עם אורגנית פשוטה ואהבה גדולה למוזיקה ושמחה.

ברגע של גילוי לב הוא משתף: "בהתחלה הייתה לי אורגנית פשוטה, אבל בשלב מסוים סביב גיל שלוש־עשרה, אבא הלך איתי לחנות לכלי נגינה וקנה לי אורגנית יקרה מאוד במונחים של ילד בר מצווה. אני זוכר שהאחים שלי שאלו 'למה אבא קונה לישראל כזה דבר'. אבל כנראה אבא ראה כבר אז את מה שאפילו אני לא ראיתי".

האתגר והחלום שחזר

לגדול בבית של עשרה ילדים ולעסוק במוזיקה הוא אתגר לא קל, בעיקר עבור תשעת הילדים האחרים… אך האתגר האמיתי היה רציני הרבה יותר, לא עלינו ולא עליכם.

כשהיה בן שלוש־עשרה אובחנה אצלו מחלה נדירה, מסוכנת וחשוכת מרפא. מטבע הדברים הוא מעדיף לדבר פחות על המחלה, משום שלא נתן לה לנהל את חייו בשום שלב שהוא, ומשום שהיא לא הצליחה למנוע ממנו להשיג דבר שרצה להשיג. זוכרים את כוח הרצון?

המחלה הזאת היא גם שגנזה את חלומו להיות זמר…

טרם התגלתה המחלה הופיע ישראל הצעיר במספר מקהלות וניצל את יכולותיו המוזיקליות גם בתחום הקולי, אך המחלה שהתגלתה בגופו, מחלת ריאות נדירה, מחקה את האפשרות להצמיד לשמו את התואר זמר. "וזה היה מאוד מאכזב משום שזה היה החלום שלי". אבל, כאמור, הוא לא נתן לעובדה הזאת לרפות את ידיו, והתמקד בנגינה. כל זה אף שיצא ובא בבתי רפואה, בבדיקות ומעקבים על מצבו הרפואי. נחזור שוב וננסה להיכנס לראשו של ילד בגיל הזה שחייו סובבים סביב עניינים 'רציניים', עניינים של מבוגרים…

"כבר אז התחלתי לחשוב על משמעות החיים. על עניינים של הפך החיים. וזה הכניס לחיים שלי רצינות ואחריות. הייתי שואל אחרים מה התכלית של החיים ומנסה להסביר שצריכים למלא כל רגע כי יש מטרה לשנים שלנו כאן בעולם הזה. זה שינה את תפיסת עולמי ולקח אותי למקום שבו הבנתי את מה שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, שיש לכל אחד מאיתנו מה שעליו לברר בנשמה, בגוף וגם 'בחלקו בעולם'. לכל אחד מאיתנו החלק שלו בעולם. זו השליחות שלו. ניסיתי כל מיני דברים אבל השליחות שלי היא לעסוק בנגינה, בשמחה. זה המקום שבו אני מרגיש את חלקי בעולם".

את האופי הנחוש הזה שאִפשר לו להתמודד עם המחלה שהתפרצה, רכש ככל הנראה מאביו, שעלה בגפו לארץ מחבר העמים לאחר שהתייתם מהוריו. "אבא עלה כשהיה בן 15–16. הוא למד באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ושם הכיר את הרב יחזקאל סופר שקירב אותו. אימא הכירה את חב"ד בצפת בזכות הרב צייטלין עליו השלום". כאשר התחתנו הם כבר היו חב"דניקים לכל דבר ובחרו להתיישב ברמות, בפרויקט שמיר שהוקם כמה שנים קודם לכן עבור העולים, בהוראת הרבי, הרבה לפני שמישהו יכול היה לדמיין את גל העלייה האדיר ששטף את הארץ בראשית שנות התשעים למניינם.

עם עוד כמה 'נגנים' זכה לנגן בשנת הקבוצה ב־770 במהלך השנה כולה. שנה מעוברת שבה היו שני חודשים של שמחה. תמונתו בזאל, ובה נראית הפרוכת מאחורי גבו, מצליחה לרגש אותו בכל פעם מחדש. אך האירוע שנחרת בזיכרונו יותר מכל התרחש בסוכות ה'תשע"ט. "נדמה לי שזאת הייתה שמחת בית השואבה הגדולה ביותר שהייתה בנחל'ה. לפחות ממה שאני יודע. התחלתי לנגן ובתוך דקות ספורות ראיתי מולי אלפי אנשים שרוקדים כמה שעות ברצף בשמחה עצומה. והאירוע הזה נחרת בזיכרוני כפסגה בקריירה שלי".

הוא אוהב לנגן מוזיקה שמחה, אך אוהב לשיר מוזיקת רגש. ככל שהוא יכול לשיר. המחלה האמורה היא כזו שמחייבת טיפול מתמיד כדי שלא תחמיר. "לפני מאה שנה אדם שחלה במחלה הזאת לא היה שורד מעבר לגיל שלושים. היום ברוך ה' יש פתרונות רבים שמאפשרים לעצור את המשך התפתחות המחלה ואפשר לחיות איתה חיים מלאים. בשנתיים האחרונות גילו תרופה שעשויה לשנות לחלוטין את החיים של החולים במחלה. זו תרופה שנאבקו להכניס לסל התרופות משום שהעלות שלה גבוהה מאוד ועומדת על כמיליון שקלים לשנה. התרופה הזאת יכולה לעצור לחלוטין את התקדמות המחלה והיום החלום שלי להיות זמר – חזר. באחרונה התחלתי לעבוד על מחרוזת ניגוני חב"ד שאני ממש שר בה, ולא כקול שני לזמר כזה או אחר".

לתת ובגדול

בש משתדל להביא את עצמו לידי ביטוי במאת האחוזים. הוא לא אוהב לעגל פינות ו'ללכת ליד'. מה שמעורר את השאלה כיצד הוא מצליח להופיע בחתונות ערב אחרי ערב. הרי אם נודה על האמת, איש מאיתנו לא נמצא כל העת באותו מצב רוח, בין שמדובר בשמחה ובין שמדובר בעצבות. "נכון שאנחנו בני אדם ולא תמיד במצב רוח זהה, בוודאי לא מצב רוח שמח, אבל מהרגע שבו אני עולה על הבמה, אני הופך להיות איש שכולו שמחה.

"מעבר לעובדה שאני חש שליחות ואחריות לשמח את האנשים שעבורם אני מנגן, לי אישית זה עושה טוב. אני שוכח את כל מה שהיה לפני כן ומרוכז כולי בשמחה. אחרי שאני חוזר הביתה אני יכול ליפול מהרגליים מרוב עייפות. אך כשאני מנגן אין מקום לעייפות, למצב רוח שלילי או כל דבר דומה אחר".

ה'כאן ועכשיו' הזה הוא תפיסה שהיא הרבה מעבר לכלי עבודה. היא גישה שמאפשרת לחיות חיים טובים יותר, כי מי מאיתנו יודע מה יהיה בעוד רגע. עבור ישראליק בש זה מוטו שמעצב את החיים שלו ואת האישיות שלו. הוא שמח כרגע, בעת השיחה, על קיומה. על הזמן שמצאנו לדבר. הוא שמח בשעה שהוא מנגן ושמח כשהוא יודע שהוא הולך לנגן. החיים שלו עמוסים וגדושים. יש לו אולפן פעיל ושורה ארוכה של פרויקטים שלא כולם קשורים לנגינה. כך למשל יזם פרויקט ייחודי למתחתנים שבו יצר מאגר מידע מדהים וחינמי שיכול להיות לעזר לכל חתן, כלה והוריהם. צריך לראות בעיניים את מה שהוא בנה כדי להבין עד כמה גדולה תרומתו לקהילה.

הוא לא נח לרגע ופועל לסייע לבתי חב"ד כך שיוכלו לארגן לעצמם הגברה בשיטת 'עשה זאת בעצמך'. "כמי שהופיע בהרבה מאוד בתי חב"ד הבנתי את הצורך לעזור לשלוחים לדעת כיצד מפעילים הגברה כמו שצריך. הגברה טובה יכולה להיות ההבדל בין אירוע מקרב לבבות לאירוע שייגמר באכזבה". ואם כבר דיברנו על מאגר מידע ענק למתחתנים, יש לו גם מאגר טיפים מדהים לשמחות בדגש על שמחות בר מצווה, בריתות וחתונות חסידיות. מאגר שיעזור לכל בעל שמחה לעבור את האירוע בקלות ומתוך שמחה. יש לו גם פרוספקט ייעודי לחתונות של אנ"ש ובעיקר שלוחים שמזמינים גם מקורבים. הפרוספקט הזה מאפשר לאותם מקורבים שלא מכירים את הלו"ז החסידי–חרדי לחתונה, להרגיש בבית ולדעת מה עומד להתרחש בכל שלב ושלב.

החשיבה הזאת על הזולת, על הקהילה, באה לידי ביטוי בספריות מוזיקליות שבנה לתהלוכות האור של חנוכה, לתהלוכות ל"ג בעומר ולשידורי לייב ששידר בימים מיוחדים דוגמת ל"ג בעומר, במיוחד בתקופת הקורונה והריחוק החברתי שנכפה עלינו. ובכלל, מוחו לא מפסיק לייצר עוד ועוד רעיונות שאותם הוא הופך למציאות. אם אתם שלוחים, מחותנים או בעלי שמחה, כדאי לכם לקפוץ לאתר שלו ולהיעזר בכלים הרבים שהוא בנה עבורכם. חפשו 'ישראליק בש' במרשתת.

כולנו מכירים פה ושם אנשים שמתמודדים עם קשיים בחיים. אצל בש ניתן לראות את צהלתו על פניו ובוודאי לא את מחלתו. היא נמצאת ברקע אך כלל לא מנהלת אותו. אדרבה, היא שימשה אותו ככלי לצמיחה ודרבנה אותו ללכת קדימה כל העת.

'מבצע שופר' במלונית

את תקופת הקורונה רואה ישראליק כמתנה. הוא הופיע בחתונות שונות ומשונות, בהרכבים כאלה ואחרים והפיק מעצמו כוחות שלא הכיר. באחת החתונות בשיא אחד מגלי התחלואה, הפך להיות אמרגן, מפיק ומנהל האירוע לאחר שהמשטרה הגיעה למקום ודרשה לעצור את האירוע בעקבות חריגה מהתקנות. הוא נטל עליו את האחריות לוודא עמידה בכללים ודאג שהשמחה תימשך על אף הכל.

"שתבינו. אני עמדתי וניגנתי בחדר אחד. החתונה עצמה התקיימה במספר חללים שבכל אחד מספר אנשים שרוקדים כדי שלא לעבור על ההנחיות. יש את הסיפור הידוע על רבי יהודה שעליו אמרו שהוא נמצא בנציבין ומצודתו פרושה עד ירושלים. כך חשתי באותה חתונה שבה הייתי בחדר אחד אך המוזיקה שלי הייתה פרושה בכל המתחמים שבהם התקיימה החתונה". יש לו סיפורים רבים על חתונות הקורונה ועל האתגרים הרבים שעמדו בפני המשפחות המחתנות ובפני התזמורות, הזמרים והמארגנים.

הוא עצמו אף נדבק בקורונה אך עבר זאת בקלות יחסית, למרות מחלת הרקע שממנה הוא סובל. "היה קצת קשה אבל זה עבר", הוא אומר כאילו מדובר בדבר של מה בכך. כאשר מתאמצים לקלף את השכבה החיצונית, כאשר שולפים את הבבושקה שבתוך הבבושקה, מגלים שתקופת הנערות והבחרות בנתה אישיות חזקה לתלפיות. כזו שיכולה לאתגרי החיים ואולי אפילו קצת בזה להם. בגיל צעיר מאוד הפנים שהקב"ה נמצא מאחורי הכל, גם מאחורי הדברים הקשים, ואדרבה, ידיו מלאות עבודה כי להבנתו יש לו שליחות למלא וכל יום שעובר לא חוזר.

אפרופו קורונה, את תקופת המחלה 'בילה' במלונית קורונה שאליה הצליח להכניס ציוד מתאים כדי לשמח את המבודדים "שלא רואים אף אחד והם בטח משועממים ועצובים". זה היה בחגים של תשפ"א, והוא, עם הקורונה ועם מחלת הריאות, תקע לחולים בשופר ודאג לשמח אותם בשלוש 'הופעות' שונות במהלך שהותו שם. היכולת הזו לראות בכל דבר את הטוב ואת המועיל, היא יכולת חסידית. היכולת הזו להתמודד מול אתגרים לא קלים ולא לוותר, גם היא יכולת חסידית. ובמילותיו של השיר שהתנגן שנים במוחו של ילד שהתבגר בטרם עת: "אולי מה שעובר עליך עכשיו – זה הסיבה שאתה כאן"…

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram

ההודעה נשלחה בהצלחה!

נחזור אליך בהקדם

תאמינו או לא

יהיה גם DJ בשמחה שלכם!

הזמנת הגברה

לאירוע שלכם

לאחר השליחה, אצור אתכם קשר
ברגע האפשרי.